חוק יחסי ממון קובע כי הסכם בין בני זוג המסדיר את יחסי ממון שביניהם, ושינוי של הסכם כזה, יהיו בכתב.
להבדיל מכל הסכם אחר, הרי שהסכם ממון טעון אישור בית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הרבני, וכן טעון שינוי של הסכם כזה, אישור כאמור.
האישור לא יינתן אלא לאחר שנוכח בית המשפט או בית הדין, שבני הזוג עשו את ההסכם או את השינוי בהסכמה חופשית בהבינם את משמעותו ואת תוצאותיו.
בגלל היחסים המיוחדים, העדינים והמורכבים הקיימים בין בעל ואשה, קבע המחוקק, כי אין תוקף להסכם ממון ביניהם, אלא אם כן משתכנעת ערכאה השיפוטית, שההסכם נעשה מתוך רצון חופשי, ללא לחץ, וששני הצדדים הבינו בדיוק במה מדובר ומהן התוצאות האפשריות של חתימתם על אותו הסכם. אישור ההסכם על ידי בית המשפט הינו תנאי לתוקפו של הסכם יחסי ממון.
הסכם ממון שאושר כדין ע"י בית המשפט, קשה מאד לבטלו לאחר מכן בטענה של אחד הצדדים כי עשה את ההסכם מתוך לחץ ולא באופן חופשי. כלשון בית המשפט: "ספק בליבי אם לאחר קבלת אישור להסכם ממון בין בני זוג במעמד של שופט, דיין... יכול בן זוג להשמע בטענה, שכרת את ההסכם, בניגוד להצהרתו מרצונו הטוב והחופשי. אם נגרוס אחרת תתרוקן לכאורה מתוכנה הדרישה לאישור כזה, הבא לפי עצם טיבו וטבעו להבטיח, שבני הזוג יבינו הבן היטב את תוכן ההסכם ויסכימו לו מרצון."
התנאים הצורניים שמעמיד החוק - הסכם בכתב ואישור בית המשפט - כתנאי לתוקפו של ההסכם, נועדו להבטיח, כי מערכת היחסים העדינה והמורכבת הקיימת בין בעל לאשה לא תגרור אחריה השגת יתרון בלתי הוגן, או ניצול לרעה.
נשאלת השאלה: פלוני חתם על הסכם ממון עם אשתו בו הורה כי בפקיעת הנישואין (גירושין או מיתה)- תקבל אשתו את המגרש שהיה שייך לו עוד קודם הנישואין. ההסכם אושר ע"י בית המשפט. בשלב מאוחר יותר ערך פלוני צוואה כשהוא מתייחס לאותו מגרש ספציפי וקובע בצוואתו כי עם פטירתו יזכה בנו מנישואיו הקודמים במגרש, בניגוד למה שהורה פלוני בהסכם ממון שקדם לצוואה. לימים נפטר פלוני.
שניים טוענים למגרש, האלמנה כשהיא נאחזת בהסכם ממון, ובנו כשהוא נאחז בצוואה. מי מהם יזכה במגרש?
צוואה גוברת על הסכם קודם כפי שכתבנו בשבוע שעבר, אך לכך יש חריג. החריג הוא הסכם ממון שגובר על צוואה, למרות שהצוואה נערכה בשלב מאוחר יותר, שכן הוראות חוק יחסי ממון גוברות על הוראות חוק הירושה וניתן לעגן בהסכם ממון הוראות המתייחסות למה שייעשה ברכוש לאחר פטירה. בית המשפט קבע כי הטעם לכך הוא שחוק יחסי ממון הוא חוק ספציפי ואף מאוחר לחוק הירושה - "והוא יצר במסגרתו הסדר ספציפי ומאוחר ביחס לסעיף 8 (א) לחוק הירושה המשקף הסדר קודם וכללי."
לפיכך נקבע כי "צוואה הסותרת הסכם ממון מוקדם ממנה אינה תופסת".
משכך, נקבע כי האלמנה ולא הבן תקבל את המגרש כפי שסוכם בהסכם הממון ואין באפשרותו של פלוני לבטל זאת באופן חד צדדי בצוואה מאוחרת יותר.
מומלץ מאד, אפוא, לערוך הסכם ממון, במיוחד כשמדובר בבני זוג שאלה להם נישואין שניים, ולהם או למי מהם ילדים מנישואין קודמים, או כאשר מדובר בבני זוג שאחד מהם מגיע לנישואין עם רכוש משמעותי, כמו דירת מגורים יקרת ערך, והצד האחר אינו מביא עימו רכוש כלשהו או רכוש מזערי.
עריכת הסכם ממון תבטיח את רכושו ועשוייה לחסוך מהם, התדיינויות ממושכות ומתישות והוצאות רבות במקרה שח"ו, הנישואין יעלו על שרטון.
אפשרות אחרת היא, שכאשר צד אחד מביא את הדירה כולה או רובה ואילו הצד השני לא מביא עימו כמעט דבר, הרי שמומלץ כי הדירה תרשם ע"ש ההורה שהביא את הדירה ובכך להבטיח את רכושו, ולא למהר לרשום את הדירה בחלקים שווים ע"ש בני הזוג. זאת ניתן לבצע לאחר מספר שנים, כשברור לכל שהנישואין יציבים ואין חשש הנראה לעין לגירושין באופק.
המאמר נכתב ע"י משה ורמוט, עו"ד נוטריון ומגשר