סוגיה מעניינת וחשובה בדיני צוואות הינה סוגיית "יורש אחר יורש". אדם יכול לצוות את רכושו לאחר מותו לשניים, לפלוני ולאחריו לאלמוני כפי שיפורט להלן . וכך נקבע מפורשות בסעיף 42 רבתי בחוק הירושה.
" 42. יורש אחר יורש.
(א) המצווה רשאי לצוות לשניים על מנת שיזכה השני אחרי שזכה הראשון: השני יזכה במות הראשון או בהתקיים התנאי או בהגיע המועד שנקבע לכך בצוואה, הכל לפי המוקדם יותר.
(ב) הראשון רשאי לעשות במה שקיבל כבתוך שלו, והשני לא יזכה אלא במה ששייר הראשון: אולם אין הראשון יכול לגרוע מזכותו של השני על ידי צוואה...".
וכך פורש ע"י המלומדים:
" משזכה היורש הראשון, גורל הרכוש נתון עתה בידיו והוא רשאי לעשות בו כרצונו(סעיף 42(ב) לחוק). גם אם יודע היורש הראשון שהמצווה ביקש כי הנכסים יגיעו,כעיקרון, לידיו של יורש שני, אין בידיעה זו כדי להטיל מגבלה משפטית על כוחו לעשות במה שקיבל כבתוך שלו. אפשר שרשאי הוא לכלות את נכסי העיזבון-כולם או חלקם-ומבחינה משפטית גרידא, אף על פי שנהג בחוסר תום-לב, פועל הוא כדין. על כן, זולת האיסור בסעיף 42(ב) לחוק, לפיו מנוע היורש הראשון מלצוות לאחר את הרכוש שזכה בו, רשאי הוא לעשות ברכוש כל פעולה אחרת, לרבות העברתו לאחר בחייו. (ע"א 598/75 רזניק נ' רזניק פ"ד ל(1) 749: ע"א 1182/90 שחם נ' רוטמן מו(4) 330: ע"א 749/82 מוסטון נ' וידרמן, מג(1) 278, מפי השופט אריאל: ע"א 46/89 רוזן נ' בהט, מד(2) 765, מפי השופט אלוני)".
לאמור, אם פלוני ערך צוואה וקבע בה יורש אחר יורש, הרי שעם פטירתו, יזכה היורש הראשון בכל העיזבון ורשאי לנהוג בו מנהג בעלים לכל דבר ועניין, למכור, להעביר, ליתן במתנה לאחר, באופן שלא יישאר ליורש השני מאומה. המגבלה היחידה היא שהיורש הראשון לא רשאי לצוות בצוואה את אשר קיבל, למישהו אחר . למעט מגבלה זו, רשאי לעשות בעיזבון שזכה בו כבתוך שלו ולכלות את נכסי העזבון עד תום ואיש לא יוכל לבוא אליו בטרוניה.אולם אם פלוני הגביל בצוואתו את היורש הראשון שלא יהא רשאי לעשות טרנזקציה כלשהי בנכסי העיזבון, הרי שהיורש הראשון יהא מנוע למכור את נכסי העיזבון שזכה בו לאחר, אלא להשתמש בהם בימי חייו ומה שיוותר עם פטירתו , יזכה בהם היורש השני.כמו כן ניתן להגביל את יכולתו של היורש הראשון לאכילת פירות בלבד מבלי לזכותו בנכסים. מה הדין במקרה שצוואת פלוני כללה מגבלה האוסרת על היורש הראשון למכור את נכסי העיזבון לאחר ולמרות זאת מכר היורש הראשון את הנכסים למישהו אחר?
בע"א 4714/90 ויספלד נ' ויספלד הושארה בצריך עיון ולא הוכרעה השאלה האם הוראה המגבילה את זכותו של היורש הראשון היא בעלת נפקות אישית או כלפי כולי עלמא. על פי הפסיקה במקרה הרגיל, כל שיכול היורש השני לתבוע מן היורש הראשון הוא את שוויו של הנכס, היה ולמשל, יבחר היורש הראשון למכור אותו בחייו למרות המגבלות בצוואת המנוח.
יודגש, אמנם רוח הצוואה של "יורש אחר יורש" הינה כי הראשון ישמור על הנכסים במידת האפשר והמתחייב מן הנסיבות, להנאתו של היורש השני, אבל אין זאת אלא חובה מוסרית, שאין בצידה חובה משפטית, כך שהיורש הראשון רשאי לרוקן את העזבון בעודו בחיים.
השאלה הנשאלת הינה מה דינם של נכסים שהוחלפו ע"י היורש הראשון באחרים או בכספים שמקורם ממכירת נכסי עיזבון המוריש? הפסיקה קבעה כי יש לפרש צוואה על פי "אומד דעתו של המצווה כפי שהיא משתמעת מתוך הנסיבות". אומד דעתו של המצווה אינה רק לזכות את היורש השני בשיור נכסיו בעין, אלא גם בשיור תחליפיהם.לפיכך, בית המשפט פירש את שיור הירושה לא במובן הצר, אלא במובן הרחב יותר ובית המשפט יראה בשיור עזבונו של המצווה, לא רק נכס בעין, אלא גם כל רכוש שבידי היורש הראשון, שניתן לזהותו כגלגולו של הרכוש שירש.
דרך נוספת לצוות בצוואה הינה "יורש במקום יורש". חוק הירושה קובע בסעיף 41. יורש במקום יורש :
(א) המצווה רשאי לצוות לשניים על מנת שיזכה השני אם לא זכה הראשון; השני יזכה אם מת הראשון לפני המצווה או שנמצא פסול לרשת או שהסתלק מן המגיע לו שלא לטובת בן-זוגו, ילדו או אחיו של המוריש.
(ב) זכה השני, דינו כדין מי שהמצווה ציווה לו לכתחילה.
(ג) על דרך זו רשאי המצווה לצוות גם ליותר משניים.
זוהי כמובן צוואה מסוג שונה. השני יזכה רק במידה והראשון לא זכה. אולם אם זכה הראשון הרי שהשני לא יזכה במאומה מנכסי עזבון המצווה ועל כך נפרט יותר בהזדמנות אחרת.
המאמר נכתב ע"י משה ורמוט, עו"ד נוטריון ומגשר